שיקאגו בולס 73 – קליבלנד 94

זהו זה גבירותיי ורבותיי, קליבלנד, קינג ג'יימס וקינג דיוויד בגמר המזרח.

הם עשו זאת.

למרות החזרה של פאו גאסול, למרות הפציעה של קיירי ארווינג ברבע השני ולמרות הפציע של קווין לאב במה שנראה לפני עידן ועידנים, קליבלנד הראתה לב ענק, ניצחה בחוץ את שיקאגו ועלתה עם 2-4 מרשים שנותן הרבה תקווה לקראת גמר המזרח שיהיה מול אטלנטה או וושינגטון.

אחרי רבע ראשון צמוד, והתקפות מטורפות שפגעו מכל טווח, ולאחר שקיירי יצע פצוע קליבלנד נכנסה לדיפנס מוד ופשוט לא נתנה לשיקאגו כלום. הבולס קלעו ב-20% אומללים מהשלוש, כשקליבלנד גם שולטת באופן מוחלט בריבאונד (32-53), פעם אחר פעם תומפסון (17 ריבאונדים), ומוזגוב (4 ריבאונדים בהתקפה) הדפו את הכדורים החוצה לדילוודובה להתחיל התקפה חדשה, וזה זמן לא רע לדבר על האוסטרלי.

הלב הכי גדול בסידרה, קצת מלוכלך, אבל ההברקה הגדולה של קינג דיוויד העונה נתן את משחק חייו מהספסל עם 19 נקודות ב-7 מ-11 מהשדה והוסיף 3 אסיסטים והגנה אקטיבית אדירה, ונתן לקליבלנד את התוספת שהם היו צריכים כדי לגמור סופית את שיקאגו. שומפארט קלע 13 עם מדד +- הגבוה ביותר במשחק (+26) ואי אפשר בלי קינג ג'יימס. משחק ההתקפה שלו היה נורא הוא קלע רק 7 מ-23 מהשדה ו-0 מ-4 מהשדה, אבל ההתאמה החשובה ביותר באה מצידו כשהוא משחק פוסט על באטלר ומפתם את החברים במסירות איכותיות, ג'יימס סיים עם 15 נקודות בלבד אבל גם עם 11 אסיסטים ו-9 ריבאונדים (זולים אומנם, אבל 9), בכמעט טריפלך דאבל נוסף.

בצד השני 20 של באטלר באחוזים ראים ו-14 בלבד של ג'יימס היו שני הדאבל פיגרס היחידים של שיקאגו מול ההגנה האימתנית של קליבלנד.

עבור קליבלנד העתיד העונה נראה ורוד גם אם חוסר וודאות מחכה מעבר לפינה, שיקאגו לעומת זאת עומדת בפני החלטות עם ת'יבודו שצפוי לעזוב וחידוש החוזה של באטלר כשהצעה מהלייקרס לחוזה מקסימום מחכה מעבר לפינה.

לוס אנגל'ס קליפרס 107 – יוסטון רוקטס 119

עבדכם הנאמן הימר שהקבוצה הביתית תנצח בקלות ובמשך שלושה רבעים אכן זה נראה שזה הכיוון. המחצית הראשונה הייתה צמודה אבל ברבע השלישי הקליפרס עם החמישיה שלהם ברחה ליתרון 19 והיה נראה שהסידרה הזאת גמורה, אבל אז קורי ברואר הגיע. הגארד האקספלוסיבי קלע 15 נקודות ברבע הרביעי בדרך לריצה מטורפת של 2-23 ו-15-40 ברבע כולו עם הגנה ענקית והתקפה טובה עוד יותר כדי להאריך את הסידרה למשחק 7 שאסור לכם להחמיץ בטקסס.

יוסטון שלטה בריבאונד 41-60 וכמו בכל הסידרה הזאת מי ששולט בריבאונד שולט במשחק. הקליפרס פשוט לא הצליחו לאפס את הידית עם 23% בלבד (הדברים כמובן קשורים) כשמאט בארנס בולט בחולשתו. משחק סולידי עד חלש של הארדן עם 23 נקודות ומדד פלוס מינוס בלתי ייאמן של 21-, ו-5 מ-20 מהשדה ב-30 דקות לא הפריע ליוסטון לנצח, ומחמאות גדולות ראויות כאן למקהייל שהשאיר את הכוכב שלו על הספסל. הווארד הסתבך עם עבירות מוקדם אבל שמר על צעמו בהמשך וסיים משחק מופתי של סנטר עם 20 נקודות ו-21 ריבאונדים, שורה טימי דנקנית.

ג'וש סמית' איפס את הידית עם 19 נקודות ב-25 דקות בלבד ו-4 מ-7 מהשלוש אבל הסיפור כאמור הוא קורי ברואר עם 19 נקודות ומדד 32+.

בצד השני גריפין היה גריפין עם 28 נקודות באחוזים טובים וכריס פול היה ענק עם 31 נקודות ו-11 אסיסטים למרות 1 מ-5 מהשלוש בלבד, אבל למעט רדיק עם 15 ו-3 מ-9 מהשלוש אף אחד אחר בקליפרס לא פגע בכלום, וכאמור מעל כולם בלט בארנס עם 1 מ-8 מחריד מהשלוש.

בלי קליעה משלוש ובלי משהו בריבאונד לקליפרס אין מה לחפש גם במשחק 7.

עוד נקודה בולטת היא הפרשי הדקות. גריפין שיחק 41, וכך גם ג'ורדן ופול בעוד בצד השני למעט אריזה ששיחק 45, והווארד ששיחק 40, יוסטון ששיחקה סידרה קצרה יותר בסיבוב הראשון נתנה לכוכביה מנוחה רבה יותר וזה היה משמעותי היום ועשוי להיות משמעותי גם במשחק מספר 7 שבו קליפרס יצטרכו לעמוד על הרגליים 48 דקות מלאות.

וזה נכתב לפני המשחק:

גבירותיי ורבותיי,

אתמול בלילה ניצחה מי שזאת לא תהיה הקבוצה שתפסיד בגמר המזרח, לקבוצה השנייה בתוצאה שמביישת את פיינל פור היורוליג שיתקיים הסופ"ש, וגולדן סטייט פירקה את הדובים, בסידרה שבה כנראה שהושג סיכום לפיו הקבוצה הראשונה שנקלעת לפיגור 10 מוותרת על המשחק לטובת שמירת כוחות הדדית לקראת גמר המערב.

כמו שאמרו מונטיפייטון:

וכעת, למשהו אחר לגמרי.

קליבלנד נגד שיקאגו בסידרה שיש בה מספיק דם רע כדי למלא את הכינרת, דרמה סוחטת דמעות, לפחות שתי עצירות משחק בגלל התגוששות אלימה, ואינספור פרשנויות על כל מבט של לברון לכיוון של בלאט ולהיפך מובטחות.

בהצגה שנייה, הקליפרס יציגו את מיטב הרפרטואר הנפלא שהביא אותם עד הלום בעוד יוסטון תיתן את כל מה שהיא יכולה כדי לשרוד ולהעביר את ההכרעה למשחק מספר 7 אצלה בבית.

אז בואו ניגש לאקשן.

שיקאגו בולס (2) – קליבלנד קאבלירס (3) 3:00 ערוץ החזירים לייב

נרגעתם כבר מזה שהמשחק שהכי מעניין את אוהד ה-NBA הממוצע מקרב העם היושב בציון, ומשודר ביום חמישי בלילה כלומר לילה שבו מרבית העם היושב בציון יכול להישאר ער או לקום במיוחד מבלי להזיק נזק חסר תקנה ללימודיו או פרנסתו, ישודר בערוץ חמש לייב?

עוד לא נרגעתם?

קחו רגע…

עוד אחד, יש לי זמן.

אוקיי.

אז בסידרה הכי אינטנסיבית, ומרגשת בסיבוב הזה עד כה, ולא רק לישראלים העוקבים בשקיקה או תיעוב אחרי עלילות קינג דיוויד וקינג ג'יימס, תארח שיקאגו את קליבלנד, במשחק של להיות או לחדול עבור השוורים.

אחרי שבמשחק מספר 4 ג'יימס היה חלש, אבל קלע את סל הניצחון, הוא בא למשחק מספר חמש כמי שצריך להוכיח משהו (למרות שגם שונאיו כמוני לא חושבים שהוא צריך להוכיח כלום במובן הזה), ופשוט פירק את ההגנה של הבולס. יחד עם הפרובוקציות של וילואדובה, היכולת ההרואית של קיירי שקלע 23 על רגל וחצי, והפציעה של גאסול שלחו את קליבלנד ליתרון 2-3 בסידרה ועמדה נוחה לעלות לגמר המזרח.

החדשות הטובות מבחינת הבולס הן שפאו גאסול הודיע שיחזור וישחק במשחק מספר 6, ויתכן ומשחק הגבוהים בינו לבין ג'ואקים נואה יגרום לשני להיראות הרבה יותר טוב מאיך שהוא נראה עד כה בסידרה. נואה תורם עד כה 5 נקודות למשחק 10 ריבאונדים 2 איבודים ו-3 אסיסטים בלבד. בלא תרומה התקפית משמעותית ממנו ובלי התאוששות פלאית של גאסול, גם היכולת הטובה של רוז (23 נקודות למשחק), של באטלר (20 נקודות למשחק, 6 ריבאונדים, 2 חטיפות), ושל מייק דאנליבי (9 מ-20 מהשלוש), לא תספיק לבולס.

מהעבר השני קליבלנד ממשיכה להיות סוג של תעלומה, מצד אחד היא מצליחה לנצח, מראה הרבה אופי ונחישות במצב מאוד לא פשוט והיא עומדת על סף הגעה לגמר המזרח, שזה המינימום הנדרש עבורה. מהצד השני, הפציעה של לאב והפציעה הקלה של ארווינג, גרמו לכך שקליבלנד משחקת משחק שכמעט כולו ISO עבור לברון, זה ממש קשה לצפייה, ולפרקים זה מאוד לא אפקטיבי, כפי שראינו במשך רבעים שלמים במשחקים 4 ו-5.

בסופו של דבר דומה שקליבלנד, כמו גם קריירת האימון של בלאט ב-NBA, תחייה או תמות על לברון ג'יימס, בשלב הזה של העונה ובמצב שנוצר לא סביר לראות את קליבלנד מתחילה לשחק כמו סן אנטוניו (השם ייקום דמה) גולדן סטייט (וואו) או אטלנטה.

במצב הזה, צפוי לנו משחק לא מאוד אסתטי אבל אגרסיבי על גבול האלים, אינטנסיבי, ריגשי וצמוד.

ובסופו של דבר, האיש עם או בלי סרט הזיעה מנצח.

קליבלנד ב-2 

לוס אנג'לס קליפרס (3)  – יוסטון רוקטס (2) 05:30 ערוץ החזירים הרגיל (וחזירים HD)

לא ייאמן שהסידרה הזאת מגיעה לפוזיציה שבה אם הקליפרס לא מנצחים בבית הם מגיעים למשחק 7 בחוץ עם הגב לקיר.

הקליפרס עשו עד כה את העבודה עבור קבוצה שרוצה לנצח בלי יתרון ביתיות, הם ניצחו את משחק מספר 1, גנבו את הביתיות ושמרו עליה עד משחק 6, ועכשיו הכסף מונח על השולחן.

הרוקטס הביסו את הקליפרס במשחק מספר 5 הודות למאמץ שסוף סוף ניכר על הקבוצה הזאת שמתקשה לגבש זהות ברורה, אבל צריך להגיד את האמת, ניכר היה גם שהעובדה שזאת רק ההזדמנות הראשונה מתוך 3 עבור הקליפרס לסגור עניין השפיעה על רמת ההאסל של הבחורים של דוק, ולא נראה שהתבוסה נלקחה שם קשה מדי.

שימו לב לנתונים המגניבים הבאים על משחק מספר 5: הקליפרס קלעו 34% מהזריקות שלהם שהוגדרו כחופשיות או חופשיות מאוד, בעוד הרוקטס קלעו 64.7% מהזריקות שלקחו תחת שמירה צמודה. הרוקטס לקחו 36.6% מהריבאונדים שנפלו מהחטאות שלהם, וקלעו 64 נקודות בצבע.

ספוילר, זה לא יקרה שוב.

התחושה שלי לפחות לגבי הסידרה הזאת, שבסופו של דבר הדינמיקה שלה פועלת לטובת הקליפרס, שהצליחו לגנוב משחק בחוץ למרות הפציעה של כריס פול, ושהעובדה שאנחנו מגיעים לנקודה שבה הסידרה הזאת צמודה היא במידה רבה אשליה. אני מרגיש גם שיש פה 5 שחקנים שאתה יודע בדיוק מה תקבל מהם ואילו כריס פול, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן, דוויאט הווארד וג'יימס הארדן. בדרך כזאת או אחרת או בשלב כזה או אחר הם ישיגו את המספרים שלהם בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים ומה שצריך. המשחק הזה יקום ויפול על המשלימים.

השחקנים המשלימים של הקליפרס הם מעטים אבל איכותיים. אם ג'יי ג'יי ראדיק או ג'מאל קרופורד יתחממו מבחוץ (מספיק אחד) יהיה כמעט בלתי אפשרי לעצור את ההתקפה של הקליפרס, יש להם שני ביגמנים, אחד מהם בלתי עציר לחלוטין, ויכול גם לקחת את השומר שלו החוצה ולקלוע מעליו. יש להם את הרכז הטהור הטוב במשחק, ואין שום קבוצה שיכולה להתמודד עם החדירה של פול, הסגירה של בלייק גריפין וג'ורדן בצבע, או בתנועה אליו להאלי-הופ או שלא, וגם לסגור בצורה הרמטית את שני שחקני הפינה, זה פשוט בלתי אפשרי, אתה חייב לבחור את הרעל שלך, בטח אם אתה קבוצה שארבעה שחקנים בלחץ שומרים בה בכל זמן נתון.

אם מאט בארנס ואוסטין ריברס יוסיפו לתרום את התרומה הסולידית שלהם עד כה, זה יוסיף גם כאן .קשה להאמין שנראה את בייבי יואי… אה… סליחה, ביג בייבי, תורם יותר ממה שראינו ממנו עד כה וקשה להאמין שדוק יתן יותר אמון בספנסר הוז ממה שנתן בו עד כה.

בצד השני הרוקטס עדיין מחכים שאריזה (12 מ-31 מהשלוש) ברואר (1 מ-13 ל-3), או ג'ייסון טרי (12 מ-30) יגיעו לסידרה הזאת בקליעה מבחוץ, אי אפשר לנצח ב-NBA של היום בלי קליעה מבחוץ, זה פשוט לא קורה, ושאלוהים יעזור לי שג'וש סמית' יפסיק כבר לזרוק מבחוץ וילך לצבע (2 מ-12).

לא רואה את זה קורה.

הקליפרס ב-20